פסק-דין בתיק ת"א 47419-03-11

1.         התובע טוען כי נפגע בתאונת פגע וברח בתאריך 2.08.09. לטענתו, בעת שחצה את הכביש במעבר חצייה, פגע בו רכב שעבר במקום ונמלט בטרם הספיק לרשום את מספר הרישוי שלו (סעיף 1 לכתב התביעה).

            לפיכך, הגיש התובע את תביעתו לפיצויים נגד קרנית, לפי סעיף 12(א)(1) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) המטיל על קרנית את החובה לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי החוק כאשר אין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח מחמת שהנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע.

2.         בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את חבותה. בין היתר הכחישה את נסיבות התאונה הנטענות, ואת טענת התובע כי נפגע מרכב ובנסיבות המהוות תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים.

3.         לאור עמדת הנתבעת פוצל הדיון באופן שתוכרע שאלת החבות תחילה.

4.         במסגרת הראיות הוגש תצהיר התובע והוא נחקר על תצהירו, וכן הוגשו מוצגים מטעם הצדדים. בתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה.

דיון והכרעה

5.         על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו. במקרה דנן, עליו להוכיח את זכאותו לפיצויים מקרנית, היינו את העובדה כי נפגע כהולך רגל מרכב שזהות נהגו אינה ידועה, ובנסיבות המהוות תאונת דרכים.  

לא מדובר בחריג שעל הנתבעת להוכיח את קיומו, כטענת התובע, אלא בבסיסה העובדתי של עילת התביעה שהנטל להוכיחו מוטל על התובע. גם בפסק דינו של כב' השופט שפירא ב ת.א. (י-ם) 8066-06 אליו הפנה ב"כ התובע בסיכומיו נקבע כי על נפגע התובע את קרנית כהולך רגל הנטל להוכיח שהתקיימו תנאי סעיף 12(א) לחוק הפיצויים, והדברים ברורים.

6.         עדותו של התובע היא עדות יחידה של בעל דין וחלות עליה הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971.

            לאחר שבחנתי ושקלתי את עדותו ואת יתר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח את גרסתו לפיה נפגע מרכב שפגע בו וברח.

7.         כפי שאפרט להלן, חקירתו הנגדית של התובע עוררה ספקות של ממש באשר לגרסתו אודות נסיבות התאונה.

            בתצהיר עדותו הראשית תיאר התובע את התאונה כך: "ביום 2.8.09 בהיותי הולך רגל בשד' ירושלים בתל אביב-יפו, חציתי את הכביש במעבר חצייה אשר היה באור אדום, ולפתע רכב פגע בי וברח מהמקום, מבלי שהספקתי לרשום את מספר הרישוי שלו. כתוצאה מהתאונה נפגעתי בגופי כמתואר בכתב התביעה" (סעיפים 3 ו-4 לתצהיר).

            בחקירתו הנגדית סיפר התובע כי הרכב פגע ישירות בכתפו הימנית (עמ' 8 ו-9 לפרוטוקול). כן סיפר כי לא נפל כתוצאה מהתאונה אלא נותר יציב, ובנוסף העיד כי לא נפגע ברגליו מהרכב (עמ' 9 לפרוטוקול). התובע שרטט את אופן התרחשות התאונה (נ/1), ומתיאורו עולה כי הוא חצה את הכביש במעבר חציה וכי הרכב הפוגע הגיע משמאלו, ופגע בו.

מקובלת עלי טענת בא-כוח הנתבעת כי גרסת התובע, כפי שנפרטה לפרטים בחקירתו הנגדית, אינה סבירה ואינה מתיישבת עם ניסיון החיים ועם ההיגיון. ראשית, לא סביר שרכב פרטי (מסוג "סובארו") יפגע בכתפו של התובע בפגיעה ישירה ולא יפגע ברגליו או בפלג גופו התחתון. שנית, לא מתקבל על הדעת שהרכב, שהגיע משמאל לתובע בעת שזה חצה את הכביש במעבר חציה, פגע בכתפו הימנית. התובע לא סיפק הסבר לתמיהות אלה העולות מעדותו, וגרסתו כפי שפורטה בחקירה הנגדית נותרה תמוהה ובלתי סבירה.

8.         התובע מפנה לתעודה הרפואית מיום 9.08.09 בה תועד ביקורו הראשון אצל גורם רפואי לאחר התאונה (מוצג ב' למוצגיו). בתעודה צוין כי "ב- 2.8.09 בעת מעבר חציה רכב פגע בו, נחבל בכתף ימין". לטענת התובע, העובדה כי כבר כשבוע לאחר התאונה סיפר לרופאו כי נפגע מרכב, מהווה חיזוק ותמיכה לגרסתו.

            אכן, עדות בדבר גרסה של בעל-דין שנמסרה על ידו בזמן אמת מיד לאחר התרחשות האירוע, מהווה לעתים ראיה מחזקת לגרסתו במשפט (בשל העובדה שנמסרה מיד לאחר האירוע), אף שברגיל אין בדברים שמסר בעל הדין עצמו כדי להוות חיזוק לגרסתו שלו. יחד עם זאת, במקרה זה התיעוד במסמך הרפואי אינו בעל משקל משום שהוא נערך שבעה ימים לאחר התאונה ולא בסמוך לה.

מאידך, היה בידי התובע לחזק את גרסתו על ידי הבאת עד אחר שלו סיפר על התאונה מיד לאחר התרחשותה. בחקירתו העיד התובע כי מיד לאחר התאונה הוא סיים את סידוריו בבנק וחזר לעבודה, וכשהגיע למקום העבודה סיפר לשותפו על התאונה שארעה לו (עמ' 7 לפרוטוקול). הימנעות התובע מהבאת שותפו לעדות אף שזה יכול היה לחזק את גרסתו, פועלת לחובתו, במיוחד בהיות עדותו עדות יחידה.

9.         התובע טוען כי מהמסמכים הרפואיים עולה שהנזק שנגרם לכתפו הוא נזק בעל אופי חבלתי, ויש בכך כדי לתמוך בגרסתו.

            לא מצאתי שיש בנטען כדי לסייע לתובע. ראשית, לא ניתן לקבוע ממצאים רפואיים על סמך התשתית הראייתית הקיימת. שנית, גם אם מצביעים המסמכים על נזק חבלתי הרי שלאור עדות התובע כי עבד באותה תקופה בהובלת והעברת תכולות של דירות [וגם ביום התאונה הוא הוביל תכולת דירה שכללה בין היתר מקרר, תנור, סלון וכו' (ר' עדותו בעמ' 10 לפרוטוקול)], לא ניתן לשלול כי נחבל בכתפו עקב עבודתו או בשל אירוע אחר. על כן, אין בעובדה כי מדובר בנזק חבלתי כדי להוות חיזוק משמעותי לגרסתו כי נפגע בתאונת הדרכים ובנסיבות שנטענו על ידו.